הפרדיגמה הפדגוגית 'חינוך מגיב למגדר׳ שניסחתי מכילה את מערכת הכלים הנדרשת, המלאה והשלמה ביותר ליצירת מחויבות של מוסד חינוכי לשוויון מגדרי. פרדיגמה זו רלוונטית לעבודה עם בנים, נערים וגברים וכמו כן גם עם בנות, נערות ונשים. יישום הפרדיגמה מקיף את כלל תחומי הפעילות הבית-ספרית, החל בחלוקה שוויונית של תפקידי המנהלה וההוראה, הקפדה על שוויון בחלוקה המגדרית במגמות הלימוד, דרך צורות הוראה חדשניות, תכנון שיעורים והקפדה על שפה שוויונית, ועד שימוש בחומרי עזר שאינם מבטאים הבדלים מגדריים, כל זאת יחד עם תשומת לב קפדנית ביחס לאינטראקציה שוויונית בין התלמידים לתלמידות או יחס מכבד לשוויון מגדרי במוסדות חינוך מופרדים. בנוסף, הפרדיגמה מתייחסת לתפקיד ההורים בקהילת בית הספר, תנועות הנוער ושאר מרכזים קהילתיים בהם לוקחים חלק תלמידי ותלמידות בית הספר. 

בשנת 2004 התחלתי את דרכי כפעיל חברתי בתחום של שוויון מגדרי ועד מהרה הצטרפתי להנחיה בתוכנית נ.מ.ש. שהייתה שת"פ של שדולת הנשים ומשרד החינוך. במסגרת התוכנית לימדתי סדנאות שעסקו בשוויון מגדרי, זהות מגדרית והתנהגויות מיניות, בעשרות כיתות בכל רחבי הארץ. עבודה זו שהחלה בהצלחה רבה, הלכה והפכה ליותר ויותר קשה ומורכבת. היינו שם כאשר נכנסו הטלפונים החכמים לתמונה וחווינו יחד עם נערים ונערות את הפגיעות הראשונות שאפשר העולם הדיגיטלי החדש, את הפוגענות של הרשתות החברתיות ואת התוצרים של החשיפה האינטנסיבית לאינטרנט. בשלב מסוים, ההנחיה בכיתות הפכה ללא-רלוונטית. כל המנחים שפעלו בתוכנית התייאשו ופרשו, ואני החלטתי לבדוק מה בדיוק קרה שם. מדוע נכשלנו במשימה אליה נשלחנו?

 

החלטתי לכתוב מחקר דוקטורט שיעסוק בניתוח הבעיות והדילמות אשר נוצרות כאשר מנסים ללמד בני נוער בכלל, ונערים בפרט, תכנים אשר עוסקים בתחום המגדר. קיימתי ראיונות עם מנחי התוכנית, עם יוצרי ומלווי התוכנית, עם מורים, מורות ויועצות מבתי ספר וכמובן עם תלמידים. 

 

התלמידים שלקחו חלק בסדנאות היו אלו שהביאו אותי להבנה המשמעותית ביותר בנוגע לתחום של מגדר וחינוך. בשיחות ובראיונות עמם חזרה שוב ושוב הטענה מצדם כי אנחנו המבוגרים, בניסיונות ללמד אותם על מגדר ומיניות תמיד גרמנו להם לחוש אשמים. המסר הזה לא עבד לטובתנו, אך יותר מכך, המסר הזה לא עבד כי הוא הפנה אצבע מאשימה אליהם בעוד שמבחינתם, האשמים העיקריים בקלקלותיו המגדריות של העולם היינו אנחנו, המבוגרים הסובבים אותם. לפי התלמידים, האישור שלהם לאימוץ התנהגויות מגדריות פוגעניות, שוביניסטיות וסקסיסטיות היה מצדנו, הבוגרים. כלומר, לאו-דווקא מצדנו ספציפית, מנחי התוכנית למגדר, אלא בכלל מעולם המבוגרים כפי שהוא נשקף אליהם מרדיו, הטלוויזיה, העיתונות, האינטרנט וכו'. מבחינתם, היעדר של מסר ברור מצדנו, נתפס כאישור לכך שהמודל לחיקוי שנשקף מהמדיה, הוא הדרך המקובלת לנהוג בכל הקשור למגדר. 

 

הבנה זו הביאה אותי לחקור לעומק את התחום של מגדר וחינוך, לייצר אסופת ידע רחבה מאוד בנושאים הללו בעברית ובעיקר להבנות פרדיגמה חינוכית ייחודית בשם "חינוך מגיב למגדר" שמרתה לפתור את אותה בעייתיות שהציבו בפני התלמידים. פרדיגמה זו היא הבסיס למיזמים החינוכיים, הקורסים וההרצאות השונות המתוארות באתר.